ספרי צבי אינפלד

ספרי צבי אינפלד

צבי אינפלד הוא המחבר של ספרים בהם משתקפת בראש ובראשונה השפעתו של המהר"ל וזו של הרב יצחק הוטנר זצ"ל בעל הפחד יצחק, וכן מובא בהם הרבה מספריו של ר' צדוק הכהן זצ"ל.

איסור גיד הנשה על פי משנתו של המהר"ל

גיד הנשה נאסר באכילה משום שיעקב צלע מנגיעת המלאך בכף ירכו. משמעות הדברים היא שאילולי פגיעה זו, גיד הנשה לא היה נאסר כשאר המאכלים כדוגמת דם וחלב בהמה שהתורה אסרה אותם. ואשר לכן השאלה: מה בדיוק פסלה פגיעת המלאך בגיד הנשה?

יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה

"בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". ולא התבאר הטעם למה אפרים ומנשה הם כל כך חשובים. סוף סוף, כל בני יעקב התברכו על ידי אביהם, ועל סמך מה נקבע שמי שבא לברך את בנו יברך אותו דווקא בהם? וכן היא הברכה "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" שעל פיה מתברכים הנערים שבכל הדורות. מה תוכנה? הרי ריבוי של אנשים לא נחשב למעלה בישראל, להיפך, "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים". על כך מאמרנו זה.

המלאך מטטרון

על הנשגבות האלהית של המלאך מטטרון מסופר בהרחבה בספר ההיכלות ובספר שיעור קומה, והיות שדבריהם הם ככבשונו של עולם, מובן מאליו שלא נביא אותם לדיון במאמר הנוכחי. אולם כלל הוא בידינו שיש להם לרזי תורה ביטוי גם בעולם הנגלה, ובדרך זו השתדלו קדמונינו – רש"י, הרמב"ן, המהר"ל, ועוד – להאיר נושא זה בדברים שהיו לנר לרגלינו במאמר זה.

חטא המרגלים

למרות שניתן לבאר את פרשת המרגלים "כפשוטה ומשמעה" – כדברי הרמב"ן בפירושו על התורה, בכל זאת דברי חז"ל מעידים שלפרשת המרגלים תוכן מורכב מאוד המתעלה על מובנו הפשוט של המקרא.

חתן דומה למלך

חתן דומה למלך, ולפי זה, ההיגיון מחייב לקבוע שהכלה דומה למלכה. אולם במדרש, אין אנו מוצאים שום מקור להקבלה זו. והנראה שיש בזה כוונה תחילה. במידה שהיינו אומרים שהחתן דומה למלך והכלה למלכה, היה זה אות של הערכה ושל חשיבות גרידא. עכשיו שנקבע שהדימוי למלך מתייחס אך ורק לחתן ולא לכלה, ניתן לקבוע שיש בהנחה זו משום הייעוץ המושלם ביותר על הזוגיות כפי שהיא בישראל.

קווים להבנת השבת

מכל המצוות שבתורה, השבת היא היחידה שטעמה מוצג בבהירות יתרה, פרטי פרטים שאינם משאירים צל של ספק. ולא רק אחד, אלא שני טעמים ניתנו כדי להסביר את חובת השביתה ביום השביעי, שתי הבהרות שהראשונה מופיעה בדיברות הראשונים בעוד שהשנייה היא זאת המוצעת בדיברות האחרונים. ונראה כי תכלית הכוונה במצווה זו, זה לא זולת זה, כמו שביאר בסוף המקרא "עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּבָּת", עם כל זה – יש בעניין השבת סוד נשגב מאוד. על פי תשובות הרשב"א ח"א תשובה צד.

ספרים

זכר ונקבה בראם

באופן כללי, נושאים אלו מופיעים תחת הכותרת "מעמד האשה ביהדות" וכדומה, וזה מתוך דעה קדומה ברורה וצלולה שמעמדו של הגבר אינו זקוק לשום לימוד. מובן מאליו שעמדה זו היא מוטעית לחלוטין. מכיוון ש"אדם" הגדרתו זכר ונקבה יחד, בלתי אפשרי לעמוד...
פרטים נוספים "זכר ונקבה בראם"

לדרך טעמי המצוות

"ספר לדרך טעמי המצוות", ולא - "ספר טעמי המצוות". והיינו שמגמת החיבור הנוכחי היא לנסות לברר בס"ד את הדרכים השונות בהבנת טעמי המצוות. והנה מקובל להעמיד את גישת הרמב"ם - ובית מדרשו לעומת גישת המהר"ל - ובית מדרשו, ולקבוע שהראשונה...
פרטים נוספים "לדרך טעמי המצוות"

בעקבות המועדים והזמנים

בחיבור הנוכחי, השתדלנו בס"ד להעמיד שלמרות שלכל חג ומועד תוכן ועומק משלו, לכל אחד מהימים הללו צד משותף כך שכולם יחד יוצרים קו המנווט את מעגל הזמן לתכליתו המבוקשת כפי שזאת נקבעה בראשית מחשבת הבריאה.  או כלשונו של הכתוב (קהלת...
פרטים נוספים "בעקבות המועדים והזמנים"

עולם הקורבנות

ניתוח מעמיק ומקיף בשיטת הראשונים בפנימיותה של תורת הקרבנות, ובמשמעותם של הקרבנות לפי תפיסת עולמנו. 
פרטים נוספים "עולם הקורבנות"

צהר לבראשית

ניתוח מעמיק לפרשת בריאת העולם עם ביאור נפלא לפסוקי התורה בענין זה.
פרטים נוספים "צהר לבראשית"

תורת הגר"א ומשנת החסידות

ליבון עיוני תורני של המחלוקת בין שיטת הגר"א לשיטת החסידות ומתבאר בו מושגי יסוד במחשבת האמונה.
פרטים נוספים "תורת הגר"א ומשנת החסידות"

חכמה פנימית וחכמה חיצונית

ליבון עיוני ומעמיק ממחבר "תורת הגר"א ומשנת החסידות" של כפלות היחס בדברי חז"ל ל"חכמת יונית" ולתורת ההיגיון, ההבדל בין חכמת ישראל - חכמה פנימית, לחכמת יון - חכמה חיצונית, ע"פ שיטת המהר"ל ובית מדרשו.
פרטים נוספים "חכמה פנימית וחכמה חיצונית"

רבי עקיבא, ודורו של שמד

עיון מעמיק במשנתו וביחידותו של רבי עקיבא - יסודה של תורה שבע"פ, וביאורי מנהגי ימי העומר על פי המהר"ל ובית מדרשו.
פרטים נוספים "רבי עקיבא, ודורו של שמד"

כתב עברי כתב אשורי

שיטת חז"ל על פי תורת המהר"ל ובית מדרשו. ספר מקיף ומרתק באחת הסוגיות הסתומות ביותר באיזה כתב היו כתובים ספרי התורה הראשונים, הלוחות הראשונים והשניים. הספר מסכם בבהירות רבה את שיטת הראשונים והאחרונים.
פרטים נוספים "כתב עברי כתב אשורי"

אודות

תושב אנטוורפן, בלגיה, צבי אינפלד נולד ב-1944 לאביו ר' חיים שלמה אינפלד ז"ל ולאמו מרת רבקה פרומט ע"ה שאביה ר' פרץ לסר ז"ל היה תלמיד חכם מופלג מחשובי חסידי בלז.

הוא נשוי למרת פריידה רבקה לבית גוטר, ואב לשלוש בנות.

התחנך בבית ספר "יסודי התורה" שהתנהל תחת חסותו ונשיאתו של הרב קרייסווירט זצ"ל. בשנות 1957- 1958 היה רבו הרב יונתן דייוויד שליט"א, ראש הישיבה פחד יצחק, ששהה אז שנה אחת באנטוורפן כר"מ בבית ספר "יסודי התורה" לפני שהוא נהיה לחתנו של הרב הוטנר זצ"ל. 

תחילת דרכו בעולם הישיבות היתה בשנת 1959 בישיבת מונטרה, שווייץ, שבתקופה זו עמדה תחת ראשותו של הרב שיינר זצ"ל, שהתמנה אחר כך לראש ישיבת קמניץ, כאשר הר"מ שלו היה הרב רקוב זצ"ל שהתמנה אחר כך למרא דאתרא של גייטסד, אנגליה. 

בשנת 1960 עבר צבי אינפלד ממונטרה לבאר יעקב שם הוא זכה לשמוע משיעוריו של ראש הישיבה, הרב משה שמואל שפירא זצ"ל, ושל המשגיח, הרב וולבה זצ"ל. 

 אחרי שנות החינוך והלימודים בישיבה, הוא חזר ב-1963 לאנטוורפן כדי להשלים את לימודי הבגרויות, ובשנת 1964 הוא יצא לעולם מסחר היהלומים. הוא עסק בענייני חינוך, הן במסגרת וועד החינוך של ה"יסודי התורה", הן במסגרת הוועד של המוסד לילדים מוגבלים "תקוותנו" בו היה פעיל כמעט משעת הקמתו.

עלה לארץ ישראל בשנת תשס"ט, ומתגורר היום בירושלים עיה"ק.

הגותו

צבי אינפלד הוא המחבר של ספרים בהם משתקפת בראש ובראשונה השפעתו של המהר"ל וזו הרב יצחק הוטנר זצ"ל בעל ה"פחד יצחק", וכן מובא בהם הרבה מספריו של ר' צדוק הכהן זצ"ל. 

למרות שכל ספריו עוסקים בנושא שונה, הם כולם מבוססים על יסודות החוזרים על עצמם באופן עקבי.

1. במבוא לספרו "צוהר לבראשית" שבו הוא מרחיב בעניין היחס שבין הפשט והדרש, המחבר מעמיד שבלי דברי חז"ל, לא ניתן להבין ולא כלום מעומקה של התורה. נכון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, אולם אין זה כלל שהפשט והדרש הם מחולקים, להיפך, "כי היורד לעומק דברי חכמים ימצא דבריהם נמשכים מן הפשט ומתחייבים ממנו". מכאן דברי החיד"א שכל האומר אין לי אלא הפשט, עליו נאמר הכתוב (תהלים קיט, ע) "טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם" – בהיות "טפש" כאותיות "פשט" (ספר מדבר קדמות, ירושלים תשי"ז, ערך פ').

אלא שקביעות עובדה זו קשורה עם בעיה יסודית: "רוב דבריהם הוא בדרך משל ומליצת החכמה" (מהר"ל דרך חיים ה, טו), וקשה אפוא לרדת לסוף דעתם. זו הסיבה שאנו זקוקים לפרשנותו של המהר"ל המתייחדת בכך שהיא מוסרת לנו את המפתחות להבנת דברי חז"ל.

ואלו היסודיים ביותר:

"אין לפרש דברי חכמים בדברי סברא ובאומדנא בלבד, כי מי שמעמיק בדברי חכמים ימצא בהם חכמה עמוקה, ואם שנראה רחוק בתחילת הדעת, אבל כל עוד שהוא מעמיק בהם הלא נגלה כאור בהיר הדברים עד שאין ספק בהם" (שם).

"לא באו חכמים לדבר מן הסיבה הטבעית כי קטון ופחות הסיבה הטבעית, כי דבר זה יאות לחכמי הטבע או לרופאים לא לחכמים, אבל הם ז"ל דברו מן הסיבה שמחייב הטבע" (מהר"ל באר הגולה, באר השישי).

"אין דברי חכמים ספר דברי הימים שכותבים הסופרים המעשים שהיו"(שם).

2. בכל ספריו בלי יוצא מן הכלל, המחבר מקדיש פרק אחד לחזון הנבואי (ישעיה סה, יז) "כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה".

והוא שלתורה, לחכמתה ולמצוותיה ערך טרנסצנדנטלי, "שכל אלהי" – כפי לשונו של המהר"ל, ואשר לכן גם לישראל – שהם מקבלי התורה, ערך על טבעי-נצחי המבדיל אותם מכל האומות. ובהגותו של המהר"ל: "כי ישראל יש להם מעלה מיוחדת, כי ישראל מעלתם שהם נבדלים מן הפחיתות לגמרי, והחטא שמקבלים אין זה רק מקרה (…) ואין דבר שהוא במקרה מבטל עצם ישראל (…) ודבר זה הוא לישראל בפרט לא לשום אומה, ובשביל כך יתקיימו, ואין העברה להם מן העולם כמו שיש לאומות" (מהר"ל גבורות ה' פרק ח).