תושב אנטוורפן, בלגיה, צבי אינפלד נולד ב-1944 לאביו ר' חיים שלמה אינפלד ז"ל ולאמו מרת רבקה פרומט ע"ה שאביה ר' פרץ לסר ז"ל היה תלמיד חכם מופלג מחשובי חסידי בלז.
הוא נשוי למרת פריידה רבקה לבית גוטר, ואב לשלוש בנות.
התחנך בבית ספר "יסודי התורה" שהתנהל תחת חסותו ונשיאתו של הרב קרייסווירט זצ"ל. בשנות 1957- 1958 היה רבו הרב יונתן דייוויד שליט"א, ראש הישיבה פחד יצחק, ששהה אז שנה אחת באנטוורפן כר"מ בבית ספר "יסודי התורה" לפני שהוא נהיה לחתנו של הרב הוטנר זצ"ל.
תחילת דרכו בעולם הישיבות היתה בשנת 1959 בישיבת מונטרה, שווייץ, שבתקופה זו עמדה תחת ראשותו של הרב שיינר זצ"ל, שהתמנה אחר כך לראש ישיבת קמניץ, כאשר הר"מ שלו היה הרב רקוב זצ"ל שהתמנה אחר כך למרא דאתרא של גייטסד, אנגליה.
בשנת 1960 עבר צבי אינפלד ממונטרה לבאר יעקב שם הוא זכה לשמוע משיעוריו של ראש הישיבה, הרב משה שמואל שפירא זצ"ל, ושל המשגיח, הרב וולבה זצ"ל.
אחרי שנות החינוך והלימודים בישיבה, הוא חזר ב-1963 לאנטוורפן כדי להשלים את לימודי הבגרויות, ובשנת 1964 הוא יצא לעולם מסחר היהלומים. הוא עסק בענייני חינוך, הן במסגרת וועד החינוך של ה"יסודי התורה", הן במסגרת הוועד של המוסד לילדים מוגבלים "תקוותנו" בו היה פעיל כמעט משעת הקמתו.
עלה לארץ ישראל בשנת תשס"ט, ומתגורר היום בירושלים עיה"ק.
הגותו
צבי אינפלד הוא המחבר של ספרים בהם משתקפת בראש ובראשונה השפעתו של המהר"ל וזו הרב יצחק הוטנר זצ"ל בעל ה"פחד יצחק", וכן מובא בהם הרבה מספריו של ר' צדוק הכהן זצ"ל.
למרות שכל ספריו עוסקים בנושא שונה, הם כולם מבוססים על יסודות החוזרים על עצמם באופן עקבי.
1. במבוא לספרו "צוהר לבראשית" שבו הוא מרחיב בעניין היחס שבין הפשט והדרש, המחבר מעמיד שבלי דברי חז"ל, לא ניתן להבין ולא כלום מעומקה של התורה. נכון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, אולם אין זה כלל שהפשט והדרש הם מחולקים, להיפך, "כי היורד לעומק דברי חכמים ימצא דבריהם נמשכים מן הפשט ומתחייבים ממנו". מכאן דברי החיד"א שכל האומר אין לי אלא הפשט, עליו נאמר הכתוב (תהלים קיט, ע) "טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם" – בהיות "טפש" כאותיות "פשט" (ספר מדבר קדמות, ירושלים תשי"ז, ערך פ').
אלא שקביעות עובדה זו קשורה עם בעיה יסודית: "רוב דבריהם הוא בדרך משל ומליצת החכמה" (מהר"ל דרך חיים ה, טו), וקשה אפוא לרדת לסוף דעתם. זו הסיבה שאנו זקוקים לפרשנותו של המהר"ל המתייחדת בכך שהיא מוסרת לנו את המפתחות להבנת דברי חז"ל.
ואלו היסודיים ביותר:
"אין לפרש דברי חכמים בדברי סברא ובאומדנא בלבד, כי מי שמעמיק בדברי חכמים ימצא בהם חכמה עמוקה, ואם שנראה רחוק בתחילת הדעת, אבל כל עוד שהוא מעמיק בהם הלא נגלה כאור בהיר הדברים עד שאין ספק בהם" (שם).
"לא באו חכמים לדבר מן הסיבה הטבעית כי קטון ופחות הסיבה הטבעית, כי דבר זה יאות לחכמי הטבע או לרופאים לא לחכמים, אבל הם ז"ל דברו מן הסיבה שמחייב הטבע" (מהר"ל באר הגולה, באר השישי).
"אין דברי חכמים ספר דברי הימים שכותבים הסופרים המעשים שהיו"(שם).
2. בכל ספריו בלי יוצא מן הכלל, המחבר מקדיש פרק אחד לחזון הנבואי (ישעיה סה, יז) "כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה".
והוא שלתורה, לחכמתה ולמצוותיה ערך טרנסצנדנטלי, "שכל אלהי" – כפי לשונו של המהר"ל, ואשר לכן גם לישראל – שהם מקבלי התורה, ערך על טבעי-נצחי המבדיל אותם מכל האומות. ובהגותו של המהר"ל: "כי ישראל יש להם מעלה מיוחדת, כי ישראל מעלתם שהם נבדלים מן הפחיתות לגמרי, והחטא שמקבלים אין זה רק מקרה (…) ואין דבר שהוא במקרה מבטל עצם ישראל (…) ודבר זה הוא לישראל בפרט לא לשום אומה, ובשביל כך יתקיימו, ואין העברה להם מן העולם כמו שיש לאומות" (מהר"ל גבורות ה' פרק ח).