חתן דומה למלך

חתן דומה למלך

הורדת PDF

תוכן העניינים

אין מלך בלא עם
א. חתן דומה למלך, והכלה?
ב. "מלך" מלשון "נמלך", "עָם" מלשון "עִם"
ג. כלה, מובנה – השלמה

אדם – שלמות הבריאה
ד. האות יו"ד שבאיש מתחברת עם האות ה"א שבאשה
ה. בואי כלה, בואי כלה
ו. משמח חתן "עם" הכלה

אין מלך בלא עם

א. חתן דומה למלך, והכלה?

החתן דומה למלך, מה המלך הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה, כך חתן הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה; מה המלך לובש בגדי כבוד, כך החתן לובש בגדי כבוד; מה המלך שמחה ומשתה לפניו כל הימים, כך החתן שמחה ומשתה לפניו כל שבעת ימים; מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו, כך החתן אינו יוצא לשוק לבדו; מה המלך פניו מאירות כאור החמה, כך חתן פניו מאירות כאור החמה, שנאמר "והוא כחתן יוצא מחופתו"1.

חתן דומה למלך, ולפי זה, ההיגיון מחייב לקבוע שהכלה דומה למלכה. נכון שכך כותב המהר"ל2, אולם במדרש, אין אנו מוצאים שום מקור להקבלה זו. והנראה שיש בזה כוונה תחילה. במידה שהיינו אומרים שהחתן דומה למלך והכלה למלכה, היה זה אות של הערכה גרידא המפרסמת עד כמה חתן וכלה חשובים לנו. עכשיו שנקבע שהדימוי למלך מתייחס אך ורק לחתן ולא לכלה, ניתן לקבוע שיש בהנחה זו משום הייעוץ המושלם ביותר על הזוגיות כפי שהיא בישראל.

יסוד הדברים הוא העיקרון שעצם הגדרתה של מלכות מחייבת שיהיה לו למלך עם, הנחה שניסוחה – אין מלך בלא עם3. ולא רק שמציאותו של המלך מותנית במציאותו של העם, יתרה מכך, המלך גם תלוי בדעת ובהסכמת העם שכן מלך נקרא רק את מי שממליכים אותו, וזה בניגוד למושל שממשלתו היא בחוזק ובכפייה4. הווי אומר שעל אף בלעדיותו ויחידותו, אין כמו המלך להיות תלוי בדעת העם. בנוסף – מעורר המהר"ל5, העיקרון לפיו אין מלך בלא עם שריר וקיים גם כביכול בנוגע להקב"ה, דבר שאנו למדים מהכתוב עמוס ט, ו) "הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ" שעליו דורשים חז"ל "כביכול כסאו מבוסס למעלה בזמן שישראל עושין אגודה אחת"6. ובדומה למלך בשר ודם, גם מלכותו של מלך מלכי המלכים מותנית בהסכמתם של הנבראים שהרי – "אם אין עמו ממליכין אותו בארץ, כביכול, אין לו מלכות בשמי המרום"7, ולכן כתוב שלעתיד לבוא "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ" (זכריה יד, ט)שעל כל הארץ ייקרא מלך כאשר יקבלו כל הארץ עול מלכותו עליהם"8.

ב. "מלך" מלשון "נמלך", "עָם" מלשון "עִם"

יצוין שזה שמלכותו של הקב"ה מותנית בנבראים התומכים בה, מפורט במדרש שזה לשונו:

עד שלא נברא העולם, מיד נתייעץ הקב"ה בתורה ששמה תושיה לברוא את עולם, השיבה לו ואמרה, ריבון העולמים, אם אין צבא ואם אין מחנה למלך, על מה הוא מולך? (…) מכאן אמרו חכמים, כל מלכות שאין לה יועצים, אין מלכותה מלכות9.

ובעצם, כל הנ"ל מקופל במילים "מלך" ו"עָם". והיינו ש"מלך" הוא לשון של המלכה והתייעצות, ו"עָם" הוא מלשון "עִם", ולכן, כאשר קובעים שאין מלך בלי עָם, פירושו הוא שהמושג "מלכות" מחייב שיהיה המלך "נמלך" "עִם", עם צבאו, עם יועציו, עם עמו, ובמידה שאין לו שום "עִם", אין הוא מלך. ואשר לכן השאלה: כאשר אומרים שחתן דומה למלך, מיהו ה"עִם" שלו", מיהו ה"עִם" שהמליך אותו? התשובה: הכלה כמובן. היא זאת שהמליכה אותו כמלך, ולכן, כשאומרים לו לחתן שהוא דומה למלך, הכוונה להודיע לו שחשיבותו ויחידותו מתבטאות בכך שמעתה יש לו "עִם" שהיא הכלה. והיינו שהוא עם צבא, עם מחנה, עם יועצת שכן כאמור, "כל מלכות שאין לה יועצים, אין מלכותה מלכות". ואין זו מליצה.

הגמרא מספרת: כשהציעו לו לרבי אלעזר בן עזריה להיות ריש מתיבתא, אמר שהוא יתן להם תשובה אחרי שהוא יתייעץ בעניין זה עם אשתו, וכך גם עשה. למה לך להיות לראש מתיבתא – טענה, שמא שוב ימנו את רבן גמליאל כפי שהיה מקודם, ואותך יעבירו מהנשיאות! ומה עוד שאין לך שערות לבנות כפי שראוי לנשיא. השיב רבי אלעזר בן עזריה: הבריות אומרות משל: ישתמש אדם בכוס זכוכית יקרה יום אחד ויתכבד בו, ואם תישבר – תישבר. כמו כן, טוב לי להתכבד בנשיאות, ואם לבסוף יעבירו אותי, שיעבירו אותי – אמר. ובנוגע לזקנו, באותו יום נעשה רבי אלעזר בן עזריה בן שמונה עשרה שנה, ובאופן ניסי נמצאו בזקנו שמונה עשרה שורות של שערות לבנות10. במילים אחרות, מן השמים התחשבו בעצה של אשת רבי אלעזר בן עזריה היות שכאמור, "כל מלכות שאין לה יועצים, אין מלכותה מלכות".

ג. כלה, מובנה – השלמה

סיכומו של דבר, לחתן מודיעים לו שיש לו תואר של מלך כדי להשריש בתודעתו שמעתה יש לו "עִם" בלתי נפרד ממנו, דבר שהוא חייב לזכור כל ימי חייו. כל זה בנוגע לחתן, ומה לגבי הכלה, איזו אות של חשיבות מעניקים לה ? התשובה היא שלכלה, אין צורך להוסיף לה שום תואר מכיוון שהמילה "כלה" כשלעצמה היא זאת המשקפת את יחידותה ואת חשיבותה. והוא שעל הכתוב (במדבר ז, א) "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן", מפרש רש"י – "כלת כתיב, יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה"11. והיינו ש"כלה", מובנה – השלמה, וכוונת חז"ל היא לקבוע שבדומה לכלה הנכנסת לחופה כדי להשלים את האדם, כן הוא המשכן המשלים את עם ישראל.

ואכן, הכלה משלימה את האדם, ואשר לכן דברי חז"ל: "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר (בראשית ה, ב) "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם (…) וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם"12. ואין הכוונה שאיש בלא אשה אינו איש, או אשה בלי איש אינה אשה היות שברור שאיש הוא כשלעצמו איש, וכן היא האשה שהיא כשלעמה אשה. אלא שהכוונה היא שבדומה ל"מלכות" שהוא מושג כוללני שעצם הגדרתו מחייבת שיתאחדו מלך ועם, כן הוא השם "אדם" שהוא דרגה כוללנית המחייבת מעצם הגדרתה שיהיו זכר נקבה יחד, ומתוך כך "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם". או במילים אחרות, אין לו לאיש את הדרגה הנקראת "אדם" במידה שאין לו אשה.

אדם – שלמות הבריאה

א. האות יו"ד שבאיש מתחברת עם האות ה"א שבאשה

עומק העניין הוא שהזיווג – כפי שהוא בישראל, משקף את יצירתו של השם י-ה בכך שמתחברות האות יו"ד שב"איש" עם האות ה"א שב"אשה", שזאת הסיבה שהמהר"ל מתאר את החיבור שבין איש ואשה בלשון "חיבור אלהי"13. ואותה דרגה המצמידה את השם י-ה שבאיש ואשה, היא זאת שקוראים לה "אדם", וכדברי המהר"ל לפיהם "האדם שהוא שלימות הבריאה בתחתונים, ראוי שיהיה שלם, ואין בריאת האדם שלמה כי אם ע"י האשה כי חיבורם ביחד הוא השלמת האדם"14. ועל סמך הבנה זו נאמר שהכלה היא זאת המשלימה את הדרגה "אדם". והיינו שהיו"ד שב"איש – שהיא נקודה קטנה – היא הנקודה ההתחלתית שאותה משלימה האות ה"א שב"אשה" כדי ליצור את השם י-ה. ומכיוון שהשם "אדם" מציין מצב של שלמות אלהית, אמרו ז"ל "אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם"15, כלומר – אין להן לאומות העולם את אותה שלמות הבריאה, את אותה דרגה אלהית המכונה בישראל בשם "אדם". וממילא אמרו ז"ל שכל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום16. וזה משום שכל המעלות הללו מאותתות תוכן של שלמות, ובמידה שאין לו אשה, האדם הוא ביסודו חסר, וממילא לא תיתכן בו שלמות כל עיקר.

מכאן שאודות השלמות שבחיבור שבין איש לאשתו, יש לו למהר"ל חידוש מאוד יסודי. מקובל להבין ש"עזר כנגדו" המתאר את האשה, פירושו – שמלבד שלא יוכל להוליד17, האדם לא ישיג את תכליתו המבוקשת אם הוא בעצמו יצטרך להתעסק בצרכי חייו, ולכן הוא זקוק לעזר כנגדו, כלומר – לעזר "שיהיה כמו שווה לו בצלם ודמות כי זה הכרחי לו בידיעת צרכיו"18. על כך דברי המהר"ל: "עזר כנגדו" מורה על שלמות – "לא מצד שהנקבה היא עזרו לעשות צרכו מצד המלאכה בלבד או שיהיה להם תולדות" אלא "כי הזכר והנקבה בחיבור שניהם הוא שלמות הבריאה"19. וזהו התוכן של שתי הברכות הראשונות שבשבע הברכות, "שהכל ברא לכבודו" שאחריה "יוצר האדם". והיינו שבמידה שהבית היהודי מגלה את כבוד שמים בכך ששורה בו השם י-ה שבאיש ואשה, בית זה הוא המקום של יצירת האדם שהוא שלמות הבריאה.

אלא שיש מקום לשאלה. כאשר נאמר שהאשה משלימה את האדם בכך שהיא זאת המעניקה את האות ה"א בשם י-ה, איך תוכן זה הוא ניכר, איך השלמה זו מתבטאת באופן מעשי? על כך אופייו של יום השבת.

ב. בואי כלה, בואי כלה

על רבי ינאי מסופר שכל ערב שבת היה יוצא ומקבל את השבת בלשון – "בואי כלה בואי כלה"20. מובן מאליו שאמירה זו מבוססת על מאמרם ז"ל – "אמרה שבת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג?! אמר לה הקב"ה: כנסת ישראל, היא בן זוגך"21. והוא שכאמור, השם "כלה" בפרט מצביע על השלמה, ולכן, בדומה לאשה המשלימה את האדם עד שנקבע ש"כל אדם שאין לא אשה אינו אדם", כן שבת הנקראת "כלה" בכך שהיא משלימה את ישראל עד שנקבע שישראל בלי שבת אינו ישראל, וכדברי הרמב"ם: "כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיה הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם"22. אולם מוצדק לומר שבעניין זה מתקיים ה"בא ללמד ונמצא למוד". והיינו שכשבאים ללמד ששבת היא בבחינת כלה, ניתן ללמוד מזה שיש לה לכלה בחינה של שבת.

עובדה היא שכאשר מבקשים מחוזרי בתשובה לגלות מה היתה הנקודה המכרעת שהביאה אותם לחזור בתשובה, בהרבה מקרים שומעים מהם שסופית הם הושפעו מ"האווירה המאגית" – כלשונם, ששרתה על השולחן של שבת כשהתארחו אצל משפחה שומרי שבת. ובמידה שחוקרים יותר ומבקשים לדעת ממה בדיוק הם כל כך התרשמו, התשובה היא שאווירה זו נגעה בהם בלב בצורה שלא ניתן להסביר, חוויה שהם בעצמם לא מסוגלים לתאר באופן שכלי. וזה משום שהשבת היא ההשלמה האלהית המתעלה מעל תחום הטבע, ומתוך כך החיבור עם השבת לא נתפס על ידי השכל האנושי.

וכן הוא בנוגע לחיבור שבין חתן וכלה.

ג. משמח חתן "עם" הכלה

כאשר הקב"ה הביא את חוה אצל אדם הראשון, הוא הגיב בלשון זה: "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" (בראשית כ, כג), שעליו דורשים חז"ל: "זֹאת הַפַּעַם" – זאת היא שעתידה להקיש עלי כזוג, היך מה דאת אמר (שמות כח, לד) "פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן"23. וכן הוא שעל הכתוב אודות שמשון (שופטים יג, כד-כה) "וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה': וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ", דורשים חז"ל "מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג, כתיב הכא "לְפַעֲמוֹ" וכתיב התם "פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן"24. לפי פשוטו של המקרא, בדומה ל"זאת הפעם" אצל אדם המצביע על נקודה ייחודית בתוך זרימת הזמן, כן "לפעמו" אצל שמשון המתאר שחלה עליו רוח ה' לפעמים כפעם בפעם25. אולם לפי חז"ל, בשני המקרים מדובר על הקדושה שפעמה ברוחם ובליבם של אדם ושמשון כפעמון זה שמקומו בבגדי כהונה, פעימה שהיא בעצם זאת של השכינה. ואצל אדם וחוה, שכינה זו השתקפה בכך שהאות יו"ד שב"איש" התחברה עם האות ה"א שב"אשה", "חיבור אלהי" – כדברי המהר"ל, שאינו נתפס כלל על ידי השכל האנושי. ואיך נוצר אותו "חיבור אלהי"? על ידי ש"זאת הפעם", אדם הראשון עמד על כך בבהירות יתרה שחוה היא "עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" ולכן – "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת". או במילים אחרות, חדרה בו המודעות שהיא ההשלמה שלו, ומעתה, הוא מלך "עִם", כלומר – הוא חתן "עם" הכלה, וכתוצאה מכך, מתקיים החיבור האלהי לפיו האות ה"א שבאשה משלימה את האות יו"ד שבאיש. והיות ששלמות זו היא אלהית, היא נעשית למקור של שמחה כפי לשון סיום הברכה של שבע הברכות: ברוך משמח חתן "עם" הכלה. ושמחה זו אינה מוגבלת לשבעת ימי המשתה בלבד. כתוב (דברים כד, ה) "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח". ובשם הרב אוירבך ז"ל נאמר שההגבלה לשנה אחת נאמרה רק לגבי האיסור לצאת מביתו, אולם במה שנוגע לשמח את אשתו, שמחה זו מתבקשת לאורך כל החיים26. וזה כאשר החתן הוא תמיד "עם" הכלה.

1 פרקי דרבי אליעזר פרק טז.

2 מהר"ל חידושי אגדות בבא קמא לב א.

3 רבינו בחיי בראשית כד יג.

4 אבן עזרא בראשית לז, ח.

5 מהר"ל, דרוש על התורה.

6 במדבר רבה פרשה טו פסקה יח.

7 מדרש זוטא, שיר השירים א.

8 ביאור הגר"א משלי כז, כז.

9 פרקי דרבי אליעזר פרק ג.

10 ברכות כח א.

11 רש"י על אתר על פי תנחומא נשא פרק כ.

12 יבמות סג א..

13 מהר"ל נתיבות עולם, נתיב גמילות חסדים פרק ד.

14 מהר"ל באר הגולה הבאר השני.

15 יבמות סא א.

16 שם סב ב.

17 רמב"ן בראשית ב, יח.

18 ספורנו שם.

19 מהר"ל חידושי אגדות בבא בתרא עד ב.

20 שבת קיט א.

21 בראשית רבה, פרשה יא פסקה ח.

22 רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה טו, על פי שבת קיח א-ב.

23 בראשית רבה, פרשה יח פסקה ד. ועיין בזה פסיקתא זוטרתא בראשית כ, כג.

24 ילקוט שמעוני שופטים פרק יג רמז סט.

25 רש"י ומלבי"ם על אתר.

26 "התורה המשמחת", הרב יוסף אליהו, עמ' 44 בשם הרב שלמה זלמן אוירבך.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *