מדור הבחירה מאמר ח: סוגיית הבחירה במקרא

תוכן העניינים

לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ

א. יצא הרע כמין חיטה הוא דומה

המקור הראשון בתורה על נושא הבחירה היא פנייתו של הקב"ה לקין אחרי שהוא לא שעה אל קרבנו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד, ו-ז). והיינו שהקב"ה הודיע לו לקין שהיות שהכל תלוי במעשיו, אין שום סיבה לחרון אף ולנפילת פנים על כך שקרבנו לא התקבל. "אם תטיב – שאת", אם תעשה את הטוב תוכל להתנשא על יצרך, "ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ" – אם לא תעשה את הטוב תהיה מסור ביצרך הרובץ בין הפתחים, "ואילך תשוקתו" – היות שכל משאו ומתנו של היצר הרע באדם הוא להחטיאו, "ואתה תמשול בו" – ואם אתה רוצה אתה מושל בו¹.

אלא שתוכן לשון המקרא "לפתח חטאת רובץ" אינו ברור, ואשר לכן דברי חז"ל: "אמר רב: יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר(קהלת י, א) "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ".ושמואל אמר – כמין חיטה הוא דומה, שנאמר "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ"².והיינו שלדברי שמואל, "חטאת" הוא משורש "חט", והכתוב "לפתח רובץ חטאת" בא להודיע שהיצר הרע דומה לחיטה. אולם מלבד שקשה לעמוד על הקשר בין חטאת וחיטה, מפי הגמרא הרי ידוע לנו ש"חמשה דברים משיבים את הלימוד: פת חטים, וכל שכן חטים עצמן"³, היות – כותב המהר"ל, "כי אכילת חיטה נותן חכמה"⁴. איך אם כן נהפכת החיטה – שאכילתה מעניקה את החכמה, לביטוי של היצר הרע?

אלא שהיא הנותנת.

אמרו ז"ל – "אין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן"⁵היות שכאמור – "אכילת חיטה נותן חכמה"⁶.אלא שמאידך גיסא, "קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות – מפני שמחשבותיו רעות"⁷. בחכמה טמונים אפוא הטוב והרע דבר והפכו ממש, ומקור הדברים הוא הכתוב (משלי ח, יב) "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה" שממנו אנו למדים "כיוון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית"⁸. אשר על כך דברי המהר"ל: לחכמת האדם ולנחש צד משותף היות ששניהם כאחד קשורים עם תוכן של ערמה, החכמה כפי הכתוב "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה", והנחש כפי הכתוב (בראשית ג, א) "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים"⁹.

לפי הבנה זו, רב ושמואל באים כאחד להבהיר את לשון הכתוב "לפתח חטאת רובץ". אלא שרב בא להבליט שהרע אורב בין שני מפתחי הלב, ואילו שמואל בא להבליט שהרע אורב גם בין שני מפתחי השכל, ועל האדם אפוא לדאוג לבל יזהם צד הרע את צד הטוב שבו. וזה גופא תוכן הכתוב (דברים ל, יט) "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" המעמיד שאין לך דבר שהטוב והרע, הברכה והקללה, החיים והמוות, לא יהיו מעורבבים בו. לכן, יש לו לאדם לבחור בצד הטוב היות שבחירה זו מעניקה את החיים לו ולזרעיו הבאים אחריו, ואל לו להתפתות מזה שהוא רואה צדיקים שרע להם ורשעים שטוב להם¹⁰.

אלא שבעניין זה עומק נוסף.

ב. אין מצווה שאין תחיית המתים תלויה בה

התורה מכריזה (דברים ל, טו) "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע" – "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים", כאשר "לפניך" – בלשון יחיד, משמעותו שלפנינו פנייה לעם ישראל. והנה כל התורה כולה נאמרה לישראל, ואם כן חייבים להסיק שמגמת הלשון "לפניך" היא להדגיש בהדגשה יתרה שיותר מכל עניין שבתורה, הבחירה היא נושא המכוון לישראל דווקא. "והדברים מפליאים. דהרי נתינת הבחירה בין טוב לרע ובין חיים למות איננה מיוחדת לישראל. וכמו שיש לישראל בחירה בתרי"ג מצוות שלהם, כמו כן יש לכל באי עולם בחירה בשבע מצוות שלהם. נמצא שעצם נתינת שני הצדדים היא כללית לכל בני נח, וכיצד מתפרשים דברי הכתוב: נתתי לפניך, "לפניך" דוקא"¹¹?

אלא שיש הבדל.

והוא ש"אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה", וזה כדי "להודיעך שאין מתן שכר אלא לעולם הבא"¹², ולאור עיקרון זה, "ובחרת בחיים", פירושו – חיים שאין כנגדם מיתה. לא כן שבע המצוות שמגמתן היא אך ורק לוודא את קיומו של העולם, ונמצא אפוא "שעניינן של שבע המצוות אינו אלא מעמיד בעין את המשך המציאות הקיימת, ואילו עניינן של תרי"ג מצוות יוצר מציאות חדשה של חיים בלי מיתה"¹³.

לאור ביאור זה, "ובחרת בחיים" אינו המלצה טובה אלא הכרזה המגלה את ערכה ואת היקפה של הבחירה בישראל. נכון שבעולמינו זה, חוקי ההפכים והתמורות גוזרים שאין טוב בלי רע, אין ברכה בלי קללה ואין חיים בלי מיתה. אולם כאשר בוחרים בתרי"ג המצוות, בחירה זו יוצרת מציאות חדשה של חיים חדשים שעומדים להיברא, חידוש הגוזר שבניגוד לחוקי ההפכים השולטים בעולמינו זה, יתקיימו חיים בלי מיתה, טוב בלי רע וברכה בלי קללה. וכל זה מקופל בכתוב "ראה נתתי לפניך" – לפניך דווקא. סיכומו של דבר, ההכרזה "ובחרת בחיים" באה להדגיש שתכלית הבחירה היא אך ורק כדי לזכות בדברים הנקראים "חיים" כפי תוכן הכתוב (דברים ד, ד) "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם"¹⁴. והכרזה זו מתחייבת היות שהבחירה שניתנה לאדם מאפשרת לו להתנגד לרצונו של הקב"ה כפי הכתוב (ישעיה סו, ג) "וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ".

ולכן המסקנה: "האמת אשר אין ספק בה שפעולת האדם כולן מסורות לו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה מבלתי הכרח שיכריחהו עליו. מפני זה היה ראוי לצוותו, אמר (דברים ל, טו), "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב", "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים", ושם הבחירה לנו בהם, וחייב העונש למי שימרה והגמול למי שיעבור אם תשמעו ואם לא תשמעו"¹⁵.

חטא העגל

א. שמטו את השור

לפי פשוטו, אין מעשה העגל אלא חטא של עבודה זרה. אולם הבנה זו אינה מניחה את הדעת. סוף סוף, עבודה זרה היתה כה נפוצה בישראל בכל הדורות עד שחז"ל הוזקקו לבקש רחמים כדי לבטל את יצרה¹⁶, ולמה אם כן אותו חומר הדין על מעשה העגל בפרט? ומה עוד שאמרו ז"ל "אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון"¹⁷. איך ייתכן, מה לפורעניות הבאות על ישראל עם חטא העגל? קיצורו של דבר, מה יחידותו של מעשה העגל?

ובמדרש:

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אתה רואה אותן עכשיו ואני רואה אותם היאך מתבוננים בי. אני יוצא בקרוכין [מרכבת הכבוד] שלי שאתן להם את התורה שנאמר (תהלים סח, יח) "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן, והם שומטין אחד מן טטראמולין [מרכבת ארבע החיות] שלי שכתוב (יחזקאל א, ט) "וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול". לפיכך אמר משה – "לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ" (שמות לב, יא), אתה היית יודע אותם ועכשיו אתה כועס עליהם על שעשו העגל¹⁸?!

חטא העגל השתלשל ממה שישראל שמטו את השור שהוא אחד מארבע החיות שבמרכבה. ופירושו הוא – כותב הרמב"ן, שהכתוב (יחזקאל א, ט) "וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול" בא להורות שהשור הינו הביטוי של מידת הדין. והיות שבני ישראל ראו שבושש משה מלבוא,

"היו מבקשים משה אחר, אמרו: משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים "עַל פִּי ה' בְּיַד משֶׁה" (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו, נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו על פי ה' בידו. וזה טעם הזכירם "משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ" (שמות לב, א), לא האל אשר העלם, כי יצטרכו לאיש אלהים"¹⁹.

והכוונה בזה לומר שבמעמד הר סיני, בני ישראל התעלו לשיא הדרגה שניתן להתעלות, וכפי הכתוב (תהלים פב, ו) "אַנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם", ואשר לכן כאשר הם חזרו לחיים הטבעיים כפי הכתוב (דברים ה, כז) "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם"²⁰, בני ישראל שמטו את השור. ופירושו הוא – שהם רצו להתמיד את החוויה שזכו בה בהר סיני ולהכריח את הקב"ה שיתנהג במידת הדין [שור] כפי שעלתה בראשית מחשבה הבריאה, כלומר – בלי שום אפשרות של בחירה כך שרצונו יתברך יתגלה בבהירות מוחלטת, ודרכם תהיה סלולה בלי היגיעה לבחור בין הרע ובין הטוב²¹.

ב. דשו בעקב

וויתור על הבחירה, הסבר זה מוצע בבהירות יתרה במאמר חז"ל המנוסח בלשון זה:

אמר רבי יהודה בר סימון: כתיב (ישעיה א, ג) "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן", ולא היו יודעין?! אלא שדשו בעקב²².

ובכן, חז"ל תמהו: איך בכלל ייתכן שישראל הסתבכו באותו חטא? הרי "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ", ואיך לא עמדו ישראל על כך שרצונם מתנגד לרצונו יתברך בצורה החריפה ביותר? "אלא שדשו בעקב". הנחה זו מתבארת לאור דברי הרמב"ן הקובעים שהלשון "עקב" – שמובנו "סוף" ו"אחרית", מציין את השכר באחרית הימים, וזה בהתאם לכתוב (תהלים יט, יב) "גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב" המתייחס לרב טוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא²³. במקביל, "דשו בעקב" מתאר את ישראל שזלזלו במושג "עקב" וברב טוב המקופל בו המיועד לאחרית הימים. וזה גופא תוכנו של השור שהם שמטו מהמרכבה. והיינו שחטא העגל התבטא בכך שישראל "דשו בעקב", וחשבו שבכוחם להשליט בעולמינו זה את מידת הדין המבטלת כל בחירה כפי הנהגתה בקץ הימים, אמנם בלי שום השתדלות ומתוך וויתור על הבחירה ועל מתן השכר. ברור אפוא שחטא העגל חתר תחת היסודות אשר עליהם מבוססות השית אלפי שנין של עבודה מתוך בחירה.

לאור הבנה זו מבוסס מאמרם ז"ל לפיו יש בה בכל פורענות משום חטא העגל. והיתה שאלתנו: כל כך למה? אלא שהם הם הדברים. והוא שכאשר אדם סוטה מהדרך הישרה, טבעי שהוא ישתדל למעט את אשמתו מתוך הטענה שלא היתה לו בזה שום ברירה, והנסיבות הן שהכריחו אותו להתנהג באופן זה בהעדר שום אפשרות של בחירה. על כך קובעים חז"ל: שורשו של כל ניסיון לבטל או אפילו למעט את חופש הרצון נעוץ בחטא העגל שתוכנו וויתור על הבחירה.

1 על פי קידושין ל א, וברש"י שם.

2 ברכות סא א.

3 הוריות יג א. לפנינו בגמרא "פת פחמין", אך גרסת העין יעקב היא "פת חיטים", וכן גרס המהר"ל (דרך חיים, פרק ד משנה כב; תפארת ישראל, פרק כה).

4 מהר"ל דרך חיים, פרק ד משנה כב.

5 ברכות מ א.

6 מהר"ל דרך חיים, פרק ד משנה כב.

7 ירושלמי ברכות כז ב.

8 סוטה כא ב.

9 מהר"ל חידושי אגדות עבודה זרה כב ב.

10 על פי ספרי פרשת ראה פסקה א.

11 פחד יצחק חנוכה מאמר ט אות ד. ההמשך הוא מתוך אותו מאמר.

12 קידושין לט ב, וברש"י שם.

13 פחד יצחק חנוכה מאמר ט אות ד.

14 רבינו בחיי כד הקמח, ערך לולב.

15 רמב"ם שמונה פרקים פרק ח; רב סעדיה גאון, אמונות ודעות מאמר רביעי אות ד.

16 סנהדרין סד א.

17 סנהדרין קב א, הובא ברש"י שמות לב, לד.

18 שמות רבה, פרשה מג פסקה ח.

19 רמב"ן שמות לב, א.

20 העמק דבר דברים ה, כז: "פירוש – שובו לחיי בשרים ותענוגות בני האדם כטבע האנושי".

21 עיין היטב רבינו בחיי שמות לב, ד.

22 ויקרא רבה, פרשה כז פסקה ח.

23 רמב"ן דברים ז, יב; רש"י תהלים יט, יב.