שבת הגדול

שבת הגדול

הורדת PDF

תוכן העניינים

הנסים שבשבת הגדו ל
א. נס הכנת קרבן פסח
ב. נס המלחמה נגד בכורי מצרים

שבת הגדול: יום שכולו שב ת
א. לשבת הגדול בחינה של "עשור"
ב. בשבת הגדול דולקים אורותיו של היום
שכולו שבת

הנסים שבשבת הגדול

א. נס הכנת הפסח

"שבת הגדול", ככינוי לשבת לפני פסח, לא נזכר בתלמודנו לא בבלי ולא בירושלמי, וגם לא במדרשי חז"ל או בכתבי הגאונים הנמצאים לפנינו. כל שבת לפני החג, לרבות זו לפני פסח, נקראת "שבתא דרגלא" בה היו הדרשנים דורשים1 "והיו מתקבצים כל בני העיר לשמוע הלכות של רגל"2.

לפי מיטב ידיעתנו, המקור הראשון לקריאת שם "שבת הגדול" והנימוק שנקרא כך אנו מוצאים "בסידור רש"י" (סימן שנב) בו נאמר:

אמר רבי: שבת שלפני החג נהגו העם לקרותו "שבת הגדול" ואינן יודעים על שום מה, שאינו גדול יותר משאר שבתות השנה. אלא לפי שבניסן שבו יצאו בני ישראל ממצרים, חמישי בשבת היה כדאמר ב"סדר עולם", ומקחו של פסח שבעשור היה בשבת שלפני הפסח.

אמרו ישראל: הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו? אמר להם הקב"ה: עתה תראו את הפלא אשר אעשה לכם. הלכו ולקחו איש את פסחיהם להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש. כשראו מצרים, היו רוצים להנקם מהם, והיו מיעיהם מרותכין ובאש נדעכים, ונידונו ביסורין ובחולאים גדולים ורעים ומרים, ולא הזיקו מאומה לישראל. ועל שם שנעשו לישראל ניסים באותה שבת שלפני הפסח, לפיכך נקרא "שבת הגדול" שבת שלפני הפסח. מפי רבי אברהם נ"ע 3.

ביאור זה מיוסד על כמה מדרשי חז"ל:

"מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹא" (שמות יב, כא) – בשעה שאמר הקב"ה למשה לשחוט את הפסח, אמר לו משה: ריבון העולם, הדבר הזה האיך אני יכול לעשות? אי אתה יודע שהצאן אלוהיהם של מצרים הן שנאמר (שמות ח, כב) – "הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ". אמר לו הקב"ה: חייך, אין ישראל יוצאים מכאן עד שישחטו אלוהי מצרים לעיניהם4.

"בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ" (שמות יב, ג) – מלמד שהיו קשורין לכרעי מיטותיהם של ישראל מבעשור, והיו המצריים נכנסין ורואים אותם, ונפשם פורחת מעליהם"5.

"מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹא" – אמרו לו ישראל למשה רבנו: הן נזבח את תועבת מצרים? אמר להן: מן הנס שהוא עושה במשיכתו, אתם יודעים מה בשחיטתו6.

על כל פנים, מדברי רש"י נראה שבזמנו היו נהוג לקרוא את השבת לפני פסח "שבת הגדול" בלי אמנם שידע ה"עם" טעמו ונימוקו של כינוי זה. ואשר לכן הסברו שקריאה זו היא על שם הנס שאירע בשעת יציאת מצרים כאשר בעשור לחודש שנפל ביום שבת, הכינו עם ישראל את השה לקרבן פסח. ועל אף רצונם העז של המצריים להנקם – "היו מיעיהם מרותכין ובאש נדעכים, ונידונו ביסורין ובחולאים גדולים ורעים ומרים, ולא הזיקו מאומה לישראל".

ב. נס המלחמה נגד בכורי מצרים

אלא שהיו ראשונים שהעלו נס שונה:

ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש: כשלקחו פסחיהם באותה שבת, נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום: למה הם עושים כך? אמרו להם: זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים. הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו, ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה. ההוא דכתיב : למכה מצרים בבכוריהם"7.

והוא שבמקום לתלות את הנס בלקיחת השה כמו רש"י, הם תלו אתו במעשה הבכורות, אולם כך או כך, רבו הדקדוקים. והוא שלפי אותו טעם, מלבד שהיה ראוי לקבוע "ימים גדולים" מהעשירי לחודש עד ערב פסח שהרי בכל הימים הללו נעשה הנס8, גם אינו מובן למה קבעו דווקא את השבת ל"יום גדול", ולא את העשירי בניסן ללא הבדל אם הוא חל בשבת או ביום חול9?

לשאלה זו התייחס הט"ז, וכפי שהוא מעיד בעצמו, יישובו מאוד מצא חן בעיני חמיו הב"ח:

ושמעתי מפי הרב מהר"ר משה חריף ז"ל דבאותו עשירי לחודש נעשה עוד נס שנקבע הירדן, ואם כן, היו סבורים שהמעלה היא מחמת נס הירדן. לכן, קראוהו שבת הגדול, דיום עלייתן מהירדן לא היה בשבת. והגדתי זה לפני מורי וחמי ז"ל [הב"ח] וקלסיה10.

שהייתי אומר שיום העשירי הוא הגורם לנס שכן באותו יום נקבע הירדן. וכדי לפרסם שבמצרים, השבת היא שהביאה לנס, קראו את אותה שבת בשם "שבת בגדול". הבעיה היא שהנחה זו מתנגדת להיגיון הפשוט. שהרי להיפך, מכאן ההוכחה שיום העשירי לחודש הוא הגורם להנהגה נסית זו, שכן ביום זה גם נקבע הירדן, ולמה אם כן לא קבעו את העשור לחודש ל"יום גדול"? ובכלל, שבת הגדול כדי להזכיר את אותם הנסים הינה הנחה הזקוקה לביאור. יציאת מצרים השתלשלה על ידי הנהגה ניסית שאין כדוגמתה, ואיך להבין ששבת נקראת "גדול" על שם מאורעות שאינם חורגים כלל מדרכי הטבע, ואשר כמותם היו רבים בקורות ימינו?

ולאמיתו של דבר, ישנו טעם אחר, שונה לחלוטין ויותר משכנע, המגלה את הסיבה שהשבת לפני פסח מכונה בשם "שבת הגדול".

שבת הגדול: יום שכולו שבת

א. לשבת הגדול בחינה של "עשור"

אצל הקדמונים11, הביטוי "שבת הגדול" אינו מתייחס לשבת לפני פסח אלא ליום שכולו שבת, עולם הנצח עליו נאמר "שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן וניזונין מזיו שכינה"12. ואותה שבת נקראת "גדול" לעומת שבת בעולמינו זה הנחשבת כ"קטן" בהיותה מעין העולם הבא13.

בהתאם, השבת לפני פסח הינה "שבת הגדול" כדי להורות שהשתלשלותה של יציאת מצרים היתה אפשרית אך ורק משום שבהקדם, נדלקו אורותיו של ה"יום ההוא" – היום שכולו שבת. ובלשונו של המהר"ל, הצעת הדברים היא כך:

ולפיכך השבת שלפני פסח נקרא שבת הגדול כי כל שבת הוא מעין וזכר לעולם הבא שנקרא שבת גם כן, ולפיכך השבת שהוא קודם הפסח הוא זכר לשבת הגדול שהוא יום הגדול והנורא, לפי שאותו שבת הגדול שהוא עולם הבא שיהיה לעתיד, הוא קודם וראשון במעלה ליציאה14.

קיצורו של דבר, בכוח השבת שלעתיד לבוא יצאו בני ישראל ממצרים, ולכן, ראוי שיהיה נקרא השבת לפני פסח בשם "שבת הגדול". המאלף הוא שעיקרון זה גנוז בעצם לשון הפסוקים.

"בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת". והנה הביטוי "עשור לחודש" מופיע בתורה שתי פעמים, כאן, וכן ביום הכיפורים שנקבע גם הוא "בעשור לחודש השביעי"15. ומתוך אותה "גזירה שווה" מסיק הזוהר שלשניהם בחינה של "עשור", והאורות הגנוזות "בעשור לחודש השביעי" שביום הכיפורים משפיעים בעשור לחודש ניסן16. והנה יום הכיפורים כשלעצמו הינו הביטוי המובהק של העולם הבא עליו נאמר "שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן וניזונין מזיו שכינה", ולדברי הזוהר, ה"עשור לחודש השביעי" וה"עשור" לחודש ניסן זהים בכך ששניהם כאחד מצביעים לאותו יום שכולו שבת הנקרא "שבת הגדול".

בנוסף, עצם המילה "עשור" משקפת את העולם הבא, שכן לפי הגמרא, בניגוד לכינור שבמקדש שהיה של שבעה נימין, וזה של ימות המשיח שיהיה של שמונה נימין, עתיד הכינור של העולם הבא להיות של עשר נימין כפי הכתוב (תהילים צב, ד) "עַלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר", וכן (שם לג ב) "הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ"17. מכאן שיום העשור לחודש ניסן נפל בשבת דווקא כדי להורות שביום זה דלקו אורותיו של "עשור", כלומר – אורות של יום שכולו שבת הנקרא "שבת הגדול".

והנה כאשר המהר"ל מציע את אותו הסבר אודות שבת הגדול, הוא מוסיף "שהוא הנכון, ואין בו ספק למבינים"18, עד שתמוה איך ייתכן שהראשונים פרשוהו באופן אחר, והציעו ביאורים שעליהם רבו השאלות והדקדוקים. מה לשבת הגדול עם ניסים שחשיבותם היא שולית לחלוטין? אלא שאין הדבר כך, וכל הפירושים הללו מרועה אחד ניתנו, והם משלימים זה את זה כשני הצדדים של מטבע אחד.

ב. בשבת הגדול דולקים אורותיו של היום שכולו שבת

וודאי כן הוא ש"שבת הגדול" נקראת כך על שם שנדלקו בה אורותיו של היום שכולו שבת. אלא שבנוסף, כל הניסים שנעשו בשבת לפני פסח באו לתאר באיזה אופן אותה בחינה של "שבת הגדול" התבטאה בצורה מעשית. והוא שיציאת השה מטומאת מצרים כדי להיכנס בתחום קדושת ישראל, וכן נצחונו של עם ישראל על בכורי מצרים, הם תופעות המעידות "שהתחלפה ההנהגה הגלויה של עולמינו זה שבו חוק הטבע נוהג, להנהגה של שידוד מערכות הטבע ולהנהגה של אותות ומופתים וחידוש עולמות של תרי"ג מצוות"19. וכאשר נאמר שאותו מפנה התחיל בשבת בעשור לחודש ניסן, סימן הדבר שמהפך זה – שהוא תוכנו של חג הפסח, השתלשל מהבחינה "עשור" המשקפת את ה"שבת הגדול", את היום שכולו שבת. ומאותו טעם מדובר בתורה על "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (ויקרא כג, יא) כדי לציין את מחרת יום הראשון של פסח.

אלא שבהשקפה ראשונה, עיקרון זה מופרך ממה שבקיעת הירדן התרחשה בעשור לחודש שלא חל בשבת, דבר המעיד שהמושג "עשור" אינו קשור עם שבת. ולכן השאלה: למה לא קבעו את העשור לחודש ניסן "ליום גדול" ללא הבדל אם הוא שבת או חול?

על כך דברי המדרש:

רבי חלבו בשם רבי יוחנן: הכא את אמר "בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ" ולהלן אמר (יהושע ד, יט) "וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן". רבי חייא בשם רבי יוחנן: לקיחתו עמדה להן בירדן20.

אין נס הירדן אלא ההמשך של הלקיחה בה עסקו בני ישראל בשבת הגדול של לפני פסח. על ידי לקיחה זו, נפתחו שעריו של היום שכולו שבת שבחינתו "עשור", פתיחה שממנה ינק נס הירדן את כוחו. זו הסיבה שדווקא השבת של לפני פסח הוא שנקבע ליום גדול, וזה כדי להורות ולהשריש בתודעתנו ש"עשור" ו"שבת" הם ביסודם שמות נרדפים, עיקר שנס הירדן הוא טפל לו, וכדברי הט"ז שמאוד מצאו חן בעיני חותנו הב"ח.

1 ברכות ל א, וברש"י שם.

2 תוספות מועד קטן ה א.

3 סידור רש"י סימן שנב. וכן כתוב במחזור ויטרי הלכות שבת סימן רנט; כל בו סימן מז; פירוש בעלי התוספות שמות יב, ו; טור או"ח סימן תל; ועוד.

4 שמות רבה פרשה טז פסקה ג.

5 פסיקתא דרב כהנא, פרשת החודש.

6 מכילתא פרשת בא סימן כח.

7 תוספות שבת פז א; חידושי הר"ן שם, חידושי הריטב"א שם, ועוד.

8 בית יוסף, טור או"ח סימן תל.

9 ב"ח שם.

10 ט"ז, שולחן ערוך או"ח סימן תל.

11 עיין למשל זוהר ח"א מו ב ; שם ח"ב רד; רמב"ן ויקרא יט ל; רבינו בחיי שמות ג, טו; שם דברים לא, טז; עקידת יצחק שער נה; ועוד הרבה.

12 אבות דרבי נתן פרק א.

13 תיקוני זוהר מ ב.

14 גבורות ה' פרק לט.

15 ויקרא טז כט; שם כג כז; שם כה ט; במדבר כט ז.

16 זוהר ח"ב מ ב.

17 ערכין יג ב.

18 גבורות ה' פרק לט. יצוין שאותו הסבר ניתן למצוא בספר מגיד מישרים לרבנו יוסף קארו פרשת צו; של"ה מסכת פסחים פרק תורה אור (ז);לשם שבו ואחלמה, ספר הדע"ה דרושי עולם התוהו ח"ב דרוש ה ענף ב סימן יא; ועוד.

 גבורות ה' פרק לט.

19 לפי פחד יצחק פסח מאמר סב אות ו.

20 פסיקתא רבתא פרשה טו.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *